Zibi
משתמש חבר
הצטרף / הצטרפה: 21 July 2005
משתמש: מנותק/ת
הודעות: 223
|
| נשלח בתאריך: 01 August 2005 בשעה 21:59 | | IP רשוּם
|
|
|
|
| "
אינני סבורה כי יש לחייב את הנתבע כמי שפירסם את הפירסומים הפוגעים
בעצמו". כך קבעה שופטת בית משפט השלום, רות רונן, בפסק הדין שזיכה את אחד
ממייסדי אתר היידפארק
במשפט שניהלו נגדו בני משפחתו ומקרוביו של הרב עובדיה יוסף. המקורבים, בהם
דובר המפלגה לשעבר, איציק סודרי, תבעו את ארנון שטלריד ביוני 2003 לאחר
סדרה של פירסומים של לשון הרע שפורסמו בפורומים באתר בנובמר-דצמבר 2002.
בית המשפט דחה כאמור את התביעה והטיל על התובעים לשאת בהוצאות הנתבע בסך
12,000 ₪. | המחלוקת
בין הצדדים התייחסה לשאלת אחריות הנתבע, כבעלים ומנהל של אתר אינטרנט
מהסוג של היידפארק, לתוכן המתפרסם בו. זאת, מאחר ובאשר לתוכן עצמו לא היו
חילוקי דיעות כי היה בו לשון הרע וכן כיוון שהפרסומים הפוגעים הוסרו מיד
לאחר שהתובעים פנו אל התובע.
כך, למשל, פורסם ב-25 בנובמבר 2002 כי
"סודרי ידוע כגוי גמור והוא משתלט על תנועת ש"ס וכל ביתו של הרב עובדיה
והכל כדי להגשים את שאיפתו להיות שר במדינת ישראל. חילונים למען מדינת
ישראל זה איציק סודרי".
יום למחרת פורסם גם כי "המאהבת של שלומי סודרי
פוטרה היום ממשרד הדתות" וכן כי "איציק סודרי בילה שבועיים בועידת אירופה,
בחדר משותף עפ המתורגמנית האישית שלו, על חשבון תנועת ש"ס (מעניין מה היא
תרגמה לו בלילות?)" | היידפארק - כיכר גדולה בית
המשפט דחה את טענת התובעים לפיה מאחר שמנהל האתר היה האחראי הבלעדי לאתר
האינטרנט ומי שהפעיל אותו, יש לראותו כמי שפרסם את לשון הרע בלי קשר לשאלה
מי חיבר את אותם פרסומים בפועל. התובעים ביססו את טענתם על ההנחה שהנתבע
יכול היה להפעיל פיקוח וניטור על תוכן הפרסומים באתר, וכי הוא לא עשה כן
רק מסיבות כלכליות.
בפסק דינה השוותה השופטת את האתר לכיכר גדולה
שמקימי האתר אחראים רק להקמתה לתחזוקתה. על פי ההשוואה, הם מאפשרים מבחינה
טכנית לאחרים להקים בכיכר לוחות מודעות עליהם ניתן לתלות באופן חופשי
פרסומים שונים. השופטת קבעה כי "לא ניתן לראות את הנתבע כמי שמפרסם בעצמו
את המודעות על גבי לוחות המודעות. המפרסמים הם אנשים אחרים... הקמת הבמה
שבה מבוצעים הפרסומים הפוגעים ותחזוקתה, אף היא אינה הופכת את הנתבע למי
שפרסם את הפרסומים הפוגעים". | לא אחריות כשל עיתון בית
המשפט נדרש גם לשאלת מעמדו של אתר היידפארק, כיוון שחוק איסור לשון הרע
מטיל אחריות גם על מי שלא פרסם את לשון הרע בעצמו, אך היה אחראי לפרסום,
אם מדובר ב"אמצעי תקשורת". "האם אתר האינטרנט דנן הוא אמצעי תקשורת, בהתאם
להגדרת המונח בחוק?" שאלה השופטת בפסק הדין וקבעה: "אני סבורה כי התשובה
היא שלילית".
ויודגש, כי האבחנה שביצעה השופטת רונן בין "אמצעי
תקשורת" לאתר היידפארק אינה נובעת מן היותו אתר אינטרנט אלא בשל האופי
הספציפי שלו. "כשלעצמי", נכתב בפסק הדין, "אני סבורה כי השאלה האם אתר
אינטרנט הוא "עיתון", איננה נקיה מספקות, כאשר מדובר באתר שיש לו
המאפיינים של "עיתון", למעט המאפיין של "הדפסה". ואולם, במקרה שבפני, אין
צורך להדרש לשאלה זו, שכן האתר דנן איננו "עיתון אינטרנט"... האתר דומה
יותר לכיכר, בה יכולים עוברים ושבים להתבטא באופן חופשי, בלא שמאן דהוא
מתיימר לערוך את דבריהם, לסנן אותם מראש, לפקח על תוכנם. המשמעות שמיוחסת
לדברים הנאמרים באופן כזה ב"כיכר העיר", היא מן הסתם משמעות פחותה, כאמור,
מאשר המשמעות המיוחסת לדברים ש"פורסמו בעיתון. בהקשר זה, אני סבורה כי
קיים הבדל עקרוני בין "עורך עיתון"...לבין מי שמפעיל אתר כגון האתר דנן". | פגיעה באתר - פגיעה בחופש הביטוי סוגייה
חשובה נוספת שנדונה בפסק הדין היתה האם ניתן להטיל על בעל האתר אחריות בשל
רשלנותו לכאורה, לאחר שלא מנע את הפרסומים הפוגעים. גם אפשרות זו נדחתה על
ידי בית המשפט כיוון שלדעתו "אם נטיל אחריות על האתר ומפעיליו, יהיה צורך
בעלות גבוהה ביותר של מנגנון פיקוח וסינון של כל ההודעות המתפרסמות בכל
הפורומים". ובמצב שכזה "כלל לא ניתן יהיה לקיים אתר כמו האתר דנן".
אי
לכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי "חיוב הנתבע בצנזורה וסינון, יביא לפגיעה
בחופש הביטוי ובאפשרות של זרימת מידע. העברת מידע ודיאלוג כזה הם הבסיס
לחופש הביטוי והם מרכיבים הכרחיים לצורך יציקת תוכן אמיתי בתהליך
הדמוקרטי, הניזון מדיאלוג כזה. המידע המגיע כיום לידיעת הציבור עובר ממילא
מספר גדול של סינונים, הנובעים משיקולים רבים ושונים, הנשקלים על ידי
הגורמים המפרסמים למיניהם. לכן, ישנו ערך חברתי לכך שתינתן במה לפרסום
מידע לא מצונזר, כאשר מקים הבמה אינו נושא באחריות לפרסומים פוגעים, ומי
שנושא שאחריות להם, הוא רק מי שמפרסם אותם בפועל". | המזיק הוא האחראי השופטת
לא התעלמה מן הפגיעה האמיתית בתובעים אולם לטענתה דחיית התביעה אינה סוף
פסוק עבורם וכי "מי שפרסם בפועל את הפרסומים המשמיצים, צריך להיות מחויב
לשאת בנזק שנגרם כתוצאה מפרסומם. העובדה כי יש קושי לאתר את המפרסם עצמו,
אינה צריכה, לדעתי, להביא לניסיון למצוא גורם זמין אחר, שניתן לתבוע אותו
בגין הפרסום".
בסופו של דבר שקלה השופטת את הנזק שעשוי להיגרם למי
שנפגע מלשון הרע מול הנזק שייגרם מהטלת אחריות על בעל האתר וקבעה כי
"המדיניות המשפטית הנכונה צריכה להיות כי לא תוטל אחריות כזאת". | "פסק דין שערורייתי" בתגובה לפסק הדין מסר עו"ד אביב אילון, שייצג את הנתבע, לאתר nrg:
"פסק הדין הוא חשוב מאוד לקהילת האינטרנט הישראלית... בסופו של דבר, הכל
מתגבש למדיניות המכונה 'הודעה והסרה', וזה הפתרון שהעולם המערבי סיפח
לעצמו לאור עקרונות הדמוקרטיה וההתנגשות בין זכויות יסוד מרכזיות – הזכות
לחופש הביטוי והזכות לשם טוב".
איציק סודרי עצמו מסר ל-nrg: "זה
פסק דין שערורייתי, כיוון שבית משפט מרשה להתיר את דמם של אנשים ולהכפיש
אותם באמצעות הפורומים". בתשובה לשאלה מדוע תבע דווקא את בעל האתר הסביר:
"אי אפשר לחפש את מי שכתב את זה – האנשים כתבו בשמות בדויים. אתה בעל
האתר, אתה מארח, זה הבית שלך, ואם קרה משהו באחד החדרים שלך, מבחינתי אני
לא בא לחפש בחדרים אלא לבעל הבית".
באתר היידפארק הביעו שביעות
רצון מהחלטת בית המשפט ונעצו מודעה משלהם על גבי עמוד השער של האתר בה
נכתב: "יום חג לחופש הביטוי. נדחתה תביעתם של מקורבי הרב עובדיה יוסף נגד
אתר הייד פארק על הוצאת לשון הרע". |
__________________
אנרגיה סולארית | מערכת חשמל סולארית | פתרונות אנרגיה סולארית
|
נושאים פעילים
רשימת משתמשים
חיפוש
עזרה
הרשמה
התחברות
UnderWarrior Forums : 
פורום מחשבים כללי
