נושא: חסימת אתרים??? פשוט בדיחה!

נשלח בתאריך: 03 April 2008 בשעה 22:41 | IP רשוּם

חסימת אתרים ע"י ספקיות האינטרנט היא פשוט בדיחה, הם "חוסמים" את האתר המבוקש
ע"י השרת ה-DNS שלהם או בחסימת IP, זה כלכך מטומטם שבא לי להקיא.

בקיצור מי שמבין שפשוט ישנה את כתובת ה- Primary DNS שלו ל-DNS אחר , מי
שהספקית שלו חוסמת IP שפשוט ישתמש בפרוקסי.

שלא תחשבו לרגע שאני בעד שיתוף קבצים ופורנו לילדים,
בתור אבא זה פשוט מגעיל כי אני רוצה לתת לילדים שלי להשתמש באינטרנט אבל מצד שני
אני לא רוצה להיות שוטר ולשבת להם על הראש, לכן אני חוסם להם תנועה למקומות אסורים
מבחינתי. הייתי מאד שמח אם ספקית האינטרנט תעשה את זה בשבילי.

בתור מפתח תוכנה עיניין השיתוף קבצים הוא פשוט זוהמה זה שקול לגנבה לכל דבר ועיניין.
מי ממכם שחושב שזה מגניב וטוב הייתי מציע לו ללמוד תיכנות ומדעי המחשב בשביל שיבין
עד כמה זה קשה לפתח מוצר תוכנה ברמה גבוהה.

בכל מקרה בינתיים זה לא מספיק!

נשלח בתאריך: 05 April 2008 בשעה 22:14 | IP רשוּם

לא התכוונתי במפורשות לאימיול אני מתכוון לכל מי שמשתף תוכנות פרוצות בכל הערוצים.

נשלח בתאריך: 10 April 2008 בשעה 01:19 | IP רשוּם

ועוד איך זה קשור!
שני דברים הופכים את כל הפוטנציאל של האמיתי הטמון באינטרנט למקום רע:
1. שיתוף קבצים (שלא שלך ובלי רשות אם להיות מדוייק) == גניבה.
2. פורנו ילדים ופורנו לילדים שזה פשוט מעורר בחילה.

1. 10100001 כתב שהוא מפתח פה ושם דברים ומשתף קבצים שהם שלו מה הבעיה בזה?
אין! כל עוד זה שלך ואתה יצרת אותו. יש קהילות שלמות של OpenSource שרק מחכות
לאנשים כמוך שישתפו וישתתפו בפתרונות לאתגרים אינטלקטואלים כאלה ואחרים.  
הבעיה היא בשיתוף קבצים שלא נכתבו בנסיבות כאלו ואין שום אינטרס ליוצרהם לחלק אותם
לכל דכפין ללא כל תשלום.

2. האינטרנט הוא מקור המידע הגדול בעולם, לכולם יש גישה אליו בכל נושא ונושא.
אך כמו כל מקור מידע אחר (בתי ספר, ספריות, אקדמיה) קיים גוף מפקח שמחליט ואוכף מי יכול לקבל מה.
שום הורה שפוי ודגש על שפוי לא ירצה שהילדים שלו ילמדו אודות סקס דרך אתרי אינטרנט. פורנו לא משקף את המציאות הוא בנוי על תאוות בשרים ומציג את הסקס כדבר שהוא תוצר של גירוי בלבד, כאשר הצד שצופה בו מתלמד ממנו וזהו בדיוק המקרה כאשר מדובר בילדים הוא מאבד חלק גדול מאד מההבנה של מה זה סקס ובמקום רוכש תמונה שגויה של איך זה סקס.

נשלח בתאריך: 10 April 2008 בשעה 21:10 | IP רשוּם

מעצר מנהלי הוא הליך בחוק הישראלי שבו אדם שמערכת האכיפה מעריכה כי הוא מאיים על הציבור מושם במעצר ללא הליך משפטי בו הוא מואשם. המעצר המנהלי יונק סמכותו מתוקף תקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945 שתקפות מאז שלטון המנדט הבריטי בישראל. בשנת 1979 חוקק בישראל חוק סמכויות שעת חירום אשר מאפשר מעצרים מינהלים רק בשעת חירום, אך מכיוון שמצב החירום לא בוטל מעולם תוקפו של חוק זה לא פג מעולם והוא מאפשר את המעצרים המינהלים.

בחוק סמכויות שעת חירום שנחקק ב-1979 נקבעו הקריטריונים למעצרים מינהליים:

• לשר הביטחון סמכות לעצור אדם לעד 6 חודשים במידה וקיימת סבירות שהוא פוגע בביטחון המדינה
• לשר הביטחון סמכות להאריך את צו המעצר המינהלי
• לרמטכ"ל סמכות לעצור אדם ל 48 שעות.
• על מערכת האכיפה להביא את העצור למשפט תוך 48 שעות , אחרת ישוחרר העצור.
• דיון בהליכי המעצר בבית המשפט יהיו בדלתיים סגורות.
• ניתן לערער על המעצר בבית המשפט העליון.
• לשופט מחוזי סמכות לבטל את צו המעצר אם הוכח שהמעצר לא היה מטעמיים ביטחונים
• סמכויות שר הביטחון לפי חוק זה אינן ניתנות לאצילה.
• שר המשפטים ממונה על ביצוע החוק.

בחודש מרץ 2002 בוססו תקנות אלו בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. חוק זה מאפשר לעצור אדם לתקופה בלתי מוגבלת, אם יש לרמטכ"ל יסוד סביר להניח ששחרורו יפגע בביטחון המדינה.

בשטחי יש"ע יכול כל מפקד צבאי להוציא צו כזה. לאחר קבלת הצו המנהלי נערכת ביקורת שיפוטית על ידי שופט של בית המשפט הצבאי. העציר רשאי גם לערער על החלטת השופט בביקורת השיפוטית בפני שופט בית המשפט הצבאי לערעורים. החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין זה כפופה לביקורת בית המשפט הגבוה לצדק. בשני המקרים הצו תקף לתקופה של עד שישה חודשי מעצר כשלאחר תקופה זה נדרש חידוש הצו על ידי הסמכות המתאימה.

הצנזורה הצבאית מוסמכת גם לפסול פרסומים של חיילי צה"ל שעלולים לפגוע בשמו הטוב של צה"ל."

• תקנה 86 קובעת הגדרות, ביניהן: ""צנזור" פירושו כל אדם שמינה אותו שר הביטחון לכך בכתב"
• "

• תקנה 88 – עוסקת ביצוא ויבוא של חומר. תקנה זו דומה לתקנה 87 ומשלימה את הסמכות הרשומה בה. המשמעות היא שסמכות הצנזור חלה גם על כלי תקשורת זרים.
• "

• תקנה 89 - מרחיבה את סמכותו של הצנזור לחבילות שנשלחו בדואר או עברו דרך המכס, וכן לכל חומר מודפס העובר במכס.
• "

• תקנה 93 - בחינת משלוחים, מתן זכות חיפוש בכל חבילה הנכנסת או יוצאת מהמדינה, כולל חיפוש בכלי רכב, מטוסים, אוניות ושאר אמצעי תובלה.
• "

במשך 30 שנה, עד שנת 2004, ביצעה הצנזורה הצבאית האזנות סתר לשיחות טלפון בינלאומיות שיצאו מישראל. ההאזנות התבצעו ממתקן סודי בקומת המרתף של בניין הנמצא ברחוב קרליבך 7 במרכז תל אביב. יעודו של המתקן היה האזנה לשיחות הטלפון של הכתבים הזרים שדיווחו מישראל, אך בפועל בוצעו האזנות לכל שיחות הטלפון הבינלאומיות שיצאו מישראל. לטענת צה"ל, "לאורך שנות הפעלתו התערב המתקן מספר פעמים בשיחות ומנע פגיעה בביטחון המדינה. על מנת למנוע שימוש לרעה ביכולת ההאזנה, התקיים נוהל פנימי של ניתוק וירידה מהאזנה בכל עת כשלמאזין התברר כשמדובר בשיחה אזרחית או פרטית". הסמכה מפורשת בחוק האזנות סתר, התשל"ט – 1979, לביצוע "האזנה לשיחות בינלאומיות, שנעשתה למטרות צנזורה מטעם הצנזור הצבאי הראשי" ללא צורך בהיתר נוספה רק ב-1995, 22 שנה לאחר שהחלו האזנות הסתר מהמתקן. המתקן נסגר ב-2004 לאחר שהצנזורית הצבאית הראשית רחל דולב החליטה, בתמיכת ראשי מערכת הביטחון, אנשי מודיעין וביטחון מידע, כי אין הצדקה לקיומו. דבר קיומו של המתקן והעובדה כי בוצעו האזנות לשיחות טלפון בינלאומיות מישראל נחשף בפומבי בנובמבר 2007, בכתבת תחקיר של חדשות 10."